היו לה 17 כדורים אדומים, עגולים וקטנים

הרוקחת שמסרה לה את הכדורים הקריאה לה את הוראות הלקיחה והאזהרות: פעם בשבוע כדור אחד ואחריו לפחות 48 שעות בהן אין נפש הזקוקה לה בצורה חיונית

למזלה אין נפש שזקוקה לה בצורה חיונית. מאז שסופי שלה מתה, היא מאכילה רק את עצמה. חופשיה

היא שיחררה את המרשם לידי הרוקחת. פרופסור כהן רשם לה אותו. הרופא הכי טוב באזור למצבים כמו שלה. הוא לא רצה לתת לה את הכדורים האלה, היא זוכרת שישבה אצלו בפעם האחרונה. תמיד משהו ריחף אצלה כשהסתכל בה במבט שמבטיח. חמימות מדגדגת שמבטיחה ריקוד משוחרר. המבט שלו עייף ומבין מתחת לרעמה השחורה, עטוף בחלוק הלבן והמגוהץ שלו. ניגוד חזק בין הקפלים הישרים לזיפים שלהם חיים משל עצמם.
קיוויתי שטיפול במים יעשה את השיפור - אמר בקול רך להפתיע - אבל השתכנעתי שהכדורים חיוניים.
הפחד נמהל בתקווה, אפילו בתשוקה להקלה, ראיתי ניצוץ בעיניו