1| הרוק האלטרנטיבי בישראל נולד קצת לפני הזמן. ב-1976 רמי פורטיס עוד לא היה מוכן לצאת לעולם כשאריאל זילבר (כך מספרים) שמע אותו מזמזם לעצמו בזמן שעבד בהקמת הבמה להופעות של להקת תמוז, והחליט שיזמין אותו לעלות לבמה ולשיר לקהל בזמן ההפסקה שבאמצע ההופעה. וכך מצא את עצמו פורטיס "בתוך אינקובטור שקוף ומדופנן" מול קהל של "דוד ושכנים והרבה אנשים", מנסה "להיות אמיתי". אבל פורטיס לא היה צריך לנסות "להיות אמיתי", הוא תמיד היה אמיתי עבור אלה שהצליחו לשמוע אותו. למשל, עבור ברי סחרוף, שמספר: "אי אפשר לשכוח אותו… הפעם הראשונה שהוא הופיע, הוא הופיע אצלי בבית ספר… כשראיתי את פורטיס, שהוא לא ממש בקצב, ולא ממש יודע לנגן, אבל מוציא אנרגיה כזאת שהיא ממש, אפשר להגיד, הדבר האמיתי ברוק – אז הוא די שיחרר אותי מהלחץ הזה של להיות גיטריסט ספידי ומשוכלל כזה…" לא במקרה הפך להיות האינקובטור לדימוי מרכזי בסצינת הגל החדש של שנות ה-80, ממועדון הפינגווין (שהגן על האמנים הצעירים שהופיעו בו, ועל הקהל הצעיר שחיפש מפלט בין כתליו ממדינה ספרטנית שעסוקה במלחמות) ועד ללהקת הקליק, שהפכה את האינקובטור למנטרה אובססיבית ומטרידה.
2| לא במקרה גם סגר השיר 'אינקובטור' את אלבום הבכורה של פורטיס מ-1978, פלונטר. כעבור עשור חזרה הדמות פורטיסחרוף משהות ממושכת באירופה הקודרת ובאמתחתה אלבום חדש בעברית, השני של פורטיס: סיפורים מהקופסא. האמן מספר שהאלבום נכתב בנסיעות ליליות על כבישים אינסופיים בדרך לעוד הופעה בעיר אירופית, בבתי מלון מול המסך המרצד והשותק כשיד אחת פורטת על הגיטרה והיד השנייה מזפזפת בין האיום הגרעיני בחדשות, אופרות סבון ותשדירי התעמלות וסגנון חיים. הסאונד הכללי של האלבום השני, כמו גם גוון קולו של פורטיס, רך ורגוע יותר מן הראשון; הביקורת החברתית שבמילים חריפה ועוקצנית יותר, אך גם מצליחה למצוא חמלה ולהמציע רגעים של תקווה בתוך הכאוס ששורר ב"כוכב הקופים". כעבור שנה פחות שבועיים מיום צאתו לאור של סיפורים מהקופסא נפלה חומת ברלין.
3| כבר מחוץ לאינקובטור, ועדיין, קשה לנתק מגע מכוכב הקופים. סופג אש על השתתפותו כמנטור ב"אקס פקטור", שובר קופות במופעי איחוד עם סחרוף, עובר צינתור, הארה, פרידה מבת זוג, מכוון את הגיטרות יותר נמוך מרוב העולם, מוציא אלבום חדש שמעיר נעלמים ("אתה יודע שהוא לא הוציא דיסק?" קיטר לי השבוע בעל חנות דיסקים בשיחה אקראית, "מה זה? רק בתקליט ובדיגיטל להורדה? מי הוא חושב שהוא, תום יורק? אנשים, הקהל שלו, עדיין קונים דיסקים!"), משוחח עם עיתונאים על דואליות, קוונטיות ומרק — משוגע? גיבור? שוטה? נביא? ליצן? פילוסוף? חתול? מפלצת?
פוסט זה הופיע לראשונה בבלוג הוורדפרס שלי: בעקבות הארנב הלבן